הפעוט/ילד מסרבים לאכול ומעלים חום. הגרון נראה אדום כולו ולפעמים אף תבחינו בכתמים לבנים על השקדים ובלוע.
ההורים המודאגים מגיעים לרופא שרושם אנטיביוטיקה ובמקביל נלקח משטח גרון.
התוצאות מגיעות לאחר כמה ימים. בתסריט הטוב נגלה שזה ויראלי ואז תופסק האנטיביוטיקה, בתסריט הפחות טוב נגלה שזה חיידקי ואז לא תופסק האנטיביוטיקה.
ומה מביאה אנטיביוטיקה בדרך כלל?
נכון. עוד אנטיביוטיקה.
זה סביר לנסות ולטפל באנטיביוטיקה. אבל אם קורה שבמהלך חורף אחד (והחורפים בישראל קצרים), ההורים מוצאים את עצמם חדשות לבקרים אצל הרופא מפספסים ימי עבודה, שוב ושוב מקבלים אנטיביוטיקה בשביל הילד שכמותה ואיכותה רק מתחזקות מדלקת לדלקת בתקווה שהפעם יקבלו שקט ליותר משבועיים, מה שלא קורה.
השאלה היא לא האם יש אנטיביוטיקה חזקה יותר? השאלה היא למה הילד חולה כל שבועיים? זה ממש נראה כאילו הוא לא יכול לחיות בלי אנטיביוטיקה, כאילו הוא מכור לה. הרי כול הילדים בגן שלו, בכיתה נחשפים לאותם חיידקים והם בערך בני אותו גודל. אז, למה דווקא הוא?
התשובה היא שהטיפול האנטיביוטי אמנם מטפל נקודתית בחיידקים אך אינו מטפל בסיבה להחלשות המערכת עצמה. ולהפך, בטווח הארוך האנטיביוטיקה רק תורמת להיחלשות זו, מכיוון שהגוף לא לומד בעצמו לטפל במחלה אלא אנחנו מכניסים כלי נשק עוצמתי שכמו מסיט את כוחותיו של הגוף עצמו לכמה ימים, "מטפל" בבעיה והגוף, חוזר לאותו מצב בלי הידע שנרכש מאותו "קרב".
בטיפול ההומאופתי אני ארד לשורש הבעיה שגרמה למערכת להיות חלשה מלכתחילה. נחזק אותה וכך נגרום להפסקת הישנותן של הדלקות. בין אם זו דלקת אוזניים או דלקת גרון. נחזק את הגוף לטווח הארוך וניתן לו הכלים להתמודד עם החיידקים הבאים בלי שהם יגרמו להתפרצותה של דלקת כלשהי.
השינוי שאנו אמורים לראות בעקבות טיפול הומאופתי הוא לא רק היעלמותן של הדלקות אלא התחזקות אצל הילד/ה בכול המישורים, בהתמודדות בחברה, בלימודים, בתוך המשפחה, עם קשיים פיזיים אחרים באופן קבוע ולאורך זמן רב.