הומאופתיה והפרעות קשב

קודם כול, ADHD/ADD הן תוויות שהומצאו ללא כל אמצעיי זיהוי אוביקטיביים ותקפים.
אילו סינדרומים ולכן הם מאובחנים על-ידי סימפטומים. הסימפטומים של סינדרום זה הינם כה נפוצים עד שאנחנו יכולים לסכם כי כל הילדים, בעיקר בנים, בעיקר בנים שובבים נופלים תחת הגדרה זו.

אלפי ילדים המטופלים בסמים פסיכיאטרים הם פשוט חכמים. הם היפר-אקטיביים לא בגלל שהמוח שלהם לא עובד נכון אלא בגלל שהם מבלים כל היום בהמתנה לילדים איטיים אחרים, תלמידים אילו משתעממים ובני אדם משועממים מתנודדים, מתגרדים, מתמתחים ובמיוחד אם הם בנים, מתחילים לחפש דרכים להציק על מנת להפיג את השעמום.

תחת ההגדרה האמורפית והרחבה של "הפרעות קשב וריכוז" ניתן למעשה, להכניס המוני ילדים שסובלים מבעיות שונות, פיזיות, בריאותיות, ורגשיות תחת כותרת אחת שהפיתרון לה הוא ריטלין ודומיו.

מתילפנידאט או בשמו המסחרי והמפחיד פחות – ריטלין.
לידיעת הקוראים, דומה בנוסחתו הכימית דמיון מפתיע לקוקאין ומקביל לו בתופעות הלוואי.

שימוש בעבר: לדיאטות, וגם כתרופה למחלת הנארקולפסיה – מחלה שבה המטופל נופל לשינה עמוקה באמצע היום, אילו התקפיי שינה שנוצרים כתוצאה מקצרים במוח.

כיום משתמשים בתרופה הזו על מנת לשפר ריכוז ויכולות למידה אצל ילדים.
אבל, ישנן המון תופעות לוואי ל"תרופה" חזקה זו שלא מדווחות להורים למשל:

  • רכישת התנהגויות כפייתיות כגון חזרה שוב ושוב על מטלות סרק, התנהגויות אובססיביות, נוקשות מחשבתית, אטימות, דפוס מחשבה מקובעת.
  • תופעות של בידוד והסתגרות חברתית
  • דיכוי והידרדרות כללית באינטראקציה חברתית
  • הפחתת תקשורת/יחסי ילדים הורים
  • ירידת מוטיבציה
  • ציות מוחלט להוראות של אחרים
  • חוסר שמחה, אטימות נטייה לישנוניות, ערפול חושי ועייפות יתר
  • חוסר הבעה רגשית
  • האטה בגדילת המוח
  • הזיות של נימול
  • חוסר שקט ועצבנות
  • פחדים מדומים
  • הפרעות שינה כרוניות
  • שלשולים והקאות
  • "טיקים" בפנים
  • צורך בלתי נשלט בפסיעה הלוך ושוב
  • נטייה לאובדנות
  • פגיעה בזיכרון
  • התנהגות "רובוטית"
  • יובש בריריות
  • פגיעה קשה באברי כבד/כיס מרה
  • הפרעה בהתפתחות המינית
  • פגיעה בהורמוני הגדילה – אי מיצוי פוטנציאל גובה
  • סחרחורות
  • אובדן ראייה

אז, למה לא לתת ריטלין?

מפני שריטלין הוא תרופה נרקוטית מסוכנת והנזקים שהיא יכולה לגרום לילדים הם בלתי הפיכים בעליל.
(בגלל שמערכת החינוך הכושלת מנסה לגייס לעזרתה את מערכת הבריאות הכושלת לא פחות ולטפל בילדים באמצעות תרופות במקום לפתור בעיה של צפיפות בכיתות ויחס אישי של מורים ומחנכים).

ומה בכל זאת אפשר לעשות?

לטפל בהומאופתיה, כי:

  • הטיפול אינדיבידואלי ומתייחס לכל ילד כשלעצמו, ולא למחלה לפי שמה. פעמים רבות הרופאים נוטים לחשוב שעבודתם הושלמה כשקראו למחלה בשמה. בהומאופתיה אינני צריכה לקרוא למחלה בשם. אני מסתכלת על האדם בשלמותו ומנסה לזהות מה תורם למחלה. התרופות ההומאופתיות הניתנות על סמך מכלול הסימפטומים מיועדות לריפוי של ממש בניגוד לרוב התרופות הקונבנציונליות המטפלות בסימפטום זה או אחר, בדומה לכדורי שינה המשפיעים על השינה אבל לא מרפאים את הסיבה לנדודי השינה.
  • הומאופתיה עמדה במבחן הזמן והיא מיושמת במקומות רבים ושונים בעולם.
  • אין אפקט סימום, או תוצאות לוואי
  • מחיר התרופות זול, וזה בניגוד לריטלין ותרופות דומות
  • רוב התרופות מיוצרות מצמחים ומינרלים ונשמרות במשך שנים

וכמובן, כמו כרגיל, הרמדי עוזרת לילד באופן כללי בהתמודדות עם קשיי החיים ולא רק בעניין הפרעת הקשב והריכוז ממנה הוא סובל, אלא משפרת את תיפקודי החיים הכוללים שלו, את הביטחון העצמי שלו, את היכולת שלו להשתלב בחברה, את היחסים שלו עם הסובבים אותו, את היצירתיות שבו, ואת הדימוי העצמי הפיזי והרגשי הטוב שלו.